-
-
אנחנו מתכננים נסיעה הקיץ לקובה. רונן מתחיל להתכונן. -
-
כבר הפכנו לנו להרגל להטות אוהל בכל פינה קסומה שאנחנו מוצאים.הפעם אנחנו בטיול בזאכי. מצאנו עיקול חינני בנהר עם מקום בדיוק לצפרדע אחת.בבוקר, בעוד אנחנו ישנים, אנשים מתחילים לעבור דרך העיקול ולהתפעל בקול מהמיקום המעולה. גם אנחנו מתפעלים.
-
בשבוע הבא סוגר חודשיים בת”א, עיר “החטאים”, מי היה מאמין שעד לפני שנה גרתי במושב קטן שהפעילות המרכזית שבו הייתה גידול חצילים, ואני בכלל לא סובל לאכול אותם. שנות אור במונחים של זרימה ושעות עירות ושינה ואנשים וקצב, קצב תל-אביבי.ההלם שבמעבר הקיצוני מוזער בזכות קונקשין בכפר ושמו רחובות.היום חזרתי הביתה, עדיין מנסה לעכל את המושג בית בת”א, והתחושה הייתה של עב”מ שנחת בכוכב אחר, ואני (העב”ם והאני ישמשו כמילים נרדפות מפה ואילך…) מנסה להבין באיזו שפה מדברים פה, מה ההרגלים, מה צורת החיים פה ומהם הקודים המקובלים. לחקר הכוכב _הכוכב ות”א יופיעו לסירוגין) ייקח לעב”ם לא מעט זמן להתרגל במיוחד ששעות שהותו בה מועטות ביממה.תקציר פעילותו של עב”ם בכוכב:קם מוקדם בבוקר, לעיתים בזינוק לעיתים בקושי רב ועידוד מצד שותפתו לחיים, שתחייה, אשר מגיחה מתחת לשמיכה, ומייד משתלטת על המרחב שנוצר במיטה, כן גם במיטה אין ואקום.מתארגן לקראת היום החדש ומעיר תוך כדי כך את כל פינת החי בבית, אם אני קמתי אז כולם צריכים לקום, ממש עב”ם פולני.וכך רץ לי להסעה ומקווה שגם הפעם עדיין לא הגיעה ולא אצטרך לעשות שמיניות כדי להגיע לעבודה.בשש ועשרים בבוקר ת”א עדיין לא התעוררה, הרחובות ריקים מלבד עובדי הניקיון שמכינים את הקרקע לפורענות.
-
-
-
23:30pmרונן מקריא פרק (בדולינה, והיה אם, נויילנד)
ונובו משתחלת, מניחה את הראש הפרוותי שלה על הגרון ומתחילה לגרגר.
5:40amרונן קם לעמל יומו. אני עדיין חולמת,וונובו משתחלת, מניחה את הראש הפרוותי שלה על הגרון ומתחילה לגרגר.
-
הולך להיות סופשבוע שרבי. התכנון לנסוע למצפה רמון שמחכה לנו מזה כמה חודשים, התבטל לו, או פשוט נדחה, כנראה לזמן חורפי יותר.אם ככה-צפונה. בחודשים האחרונים נסענו וחרשנו כבר את הצפון. מסתבר שיש עוד מקום או שניים שעוד לא ביקרנו בו, למשל הבניאס, שניר, נחל דן וכמובן דג על הדן, למטיילי מטיבי לסת שכמותנו.חורשת טל מחכה לנו ברשימת ההמתנה כמקום אסטרטגי.אחרי וועדות החקירה האחרונות שהיו לנו והמסקנות הנוקבות שניתנו עוד לפני שחזרנו מהסופישבוע שלנו, אנחנו כבר כמעט הגענו לתיק האידיאלי למטייל המקצוען והדי עצלן 🙂 שלעשות טרק מבחינתו אומר ללכת מקסימום40 מטרים, (זה צעד וחצי שלי ו – 800 של עדי)אוהל עוד אין, אז הנה סיבה טובה להשתדרג ולקנות לנו אוהל הייטקיסטי, שכל מה שצריך זה פשוט לזרוק אותו באוויר ולהיכנס לישון, וככה תוך שעתיים צ’יטוט באינטרנט, מספר סמסים, קצת לחץ ומריטת גבות, הזמנו את ה”צפרדע” לארבעהשהגיעה באותו היום ושתוכלו לראות אותי בתמונה האחרונה רוקד איתה סלואו.עד כאן הייתה ההקדמה לטיול ואת החוויות עצמן אפשר לדמיין ולראות בתמונות הבאות…
בבוקר יום שישי, תוך כדי אימון משותף של אביבה, נעצר לידינו האחראי ומתחיל לשאול שאלות. אני מזהה שהוא שואל כי כואב לו משהו ומזמינה אותו להשתרע על המחצלת שלנו ולקבל סשן. היה סשן מוצלח, מסתבר, כי מאותו רגע הוא לא מפסיק להסתובב סביבנו ולדאוג שיהיה לנו נוח, ובסופו של הסופ”ש הוא מזמין אותנו להצטרף לחפלה של המשפחה לכבוד קבלת הרישיון של הבת שלו (רונן היה עסוק עם הכבש והשתעמם מהפרטים אבל אני הקשבתי…)
כשאנחנו חוזרים בשישי בצהריים מהארוחה המשובחת בדג על הדן, אנחנו מגלים שהמונופול שלנו על המשטחים הירוקים נלקח, ואת המקום ממלאים אוהלים ומשפחות. השיא קורה כשבדיוק מולנו נוחתת לה משפחה עם ילדה מעצבנת במיוחד, ואחרי שאני מצליחה להעיר את זעמם של ההורים שלה, אנחנו פורשים לחלקה אחרת, במורד הנחל והרחק מהם. אני מפחדת מצפיפות שתהיה כשנתעורר בשבת בבוקר אבל רונן מסדר את מזג האוויר ודואג לגשם רציני בשעות הבוקר. כשאנחנו סופסוף מגיחים מתוך הצפרדע, החורשה כמעט ריקה לגמרי.
אחחח, איזה סופשבוע קסום, כן ירבו!!! -
עניין של תיזמון.
העננים הכבדים הגיעו תוך כדי ארוחת הבוקר (גרנולה ויוגורט, ג’ינג’ר-לימון-דבש בתרמוס. יש כבוד למסורת).
כשהתחלנו לקפל את האוהל (לא ככה. ככה) כבר התחילה לנשוב רוח עזה ונאלצנו להכנס איתו למלתחת הנשים כדי להשלים בכבוד את המשימה.
כשהכנסנו את השקיות האחרונות למכונית התחילו לרדת טיפות כבדות, ועם טריקת הדלתות והתמקמות באוטו היבש, הסערה התפרצה, גורמת למזרונים להתעופף באוויר ולאוהלים להתחיל לרקוד.
ישבנו בפנים וברכנו את ברכת התזמון המושלם.
