HAVANA
תרנגולת החופש, לפני שהגיעה לצלחת שלנו. לכל הארוחות שבהן אכלנו pollo שוב ושוב. אין מה להגיד- העוף בקובה יודע לחיות טוב לפני שהוא מסיים את חייו בצלחתו של התייר המורעב, ליד פירה. ועדיף ככה, מאשר בקרבות של תרנגולים. לא ראינו. לשמחתה ולצערו.
יום ראשון בקובה, שיחה ראשונה בעיר הבירה. אנחנו מתאוששים אחרי לילה בדירה של האחיינית של שריתה, לשם היא לוקחת אותנו, המומים ומותשים, מלווה אותנו בהתנצלויות כנות. הדירה, או החדר עם החלון לפאטיו שאנחנו מקבלים, בקושי עומד בציפיות שלנו, גשם בחוץ נכנס לפאטיו. Hay agua caliente. בבוקר אנחנו כבר מקבלים קנקן jugo de guayava מתוק מתוק מתוק ומתחילים להתאקלם.
VINIALES
BARACOA
חזרה מקובה, שם אין פרסומות כמו כאן, אין טירוף של פלאפונים, קצב אחר, קצב קובני, לפעמים מדייקים לפעמים ממש לא.
מוזר, לא מוכר, לא ידוע, עולם אחר.
לא נתפס, וזה מה שכ”כ מיוחד בקובה, אי אפשר להגיד במילים את מה שהגוף חווה שם. עולם מושגים אחר, לא- לוגיקה אחרת, שכדי לקלוט אותה צריך לחיות במקום איזה שנה, אחרת רק מסתכלים על זה מבחוץ, ולא מבינים.