וידוי קטן:
עוד לא ממש הכרנו. מהרגע שהוא אמר שהוא מתחזק, חיכיתי לשלב שבו הוא יתחיל לגדל זקן או ללבוש ציצית או משהו, כשהוא הגיע ביום השני עם החולצה הזאת, העיניים שלי התחילו לעבור על השורה הראשונה של ה”נ-נח…”, והלב שלי התחיל לצנוח.
לגמרי לא הייתי מוכנה לפאנץ ליין, וכשהגעתי אליו ההקלה היתה כ”כ גדולה, שהייתי חייבת להתחיל לקרוא לו ביאליק.
בנתיים הוא גם עונה…